מהפכת המדע והטכנולוגיה-

עובדי פחם וברזל (צייר וויליאם בל סקוט, 1860)

עם זאת, יש לשים לב להבדל חשוב בין המהפכה התעשייתית למהפכה המדעית טכנולוגית. קצב השינויים במהפכה התעשייתית היה מאוד איטי ביחס לקצב השינויים בימינו. אם במהפכה הראשונה שררה הרגשה שנוצר איזון חדש לאחר המהפכה, הרי שבנוכחית, קצב השינויים רק עולה, וכך היא נהפכת לתהליך מתמיד של שינוי שאין לראות את סופו. מכאן נובעת גם תחושת אי-הוודאות ההופכת למצב קבוע, והדבר מעלה שאלה לגבי עצם קיומו של האדם בעתיד.

המהפכה התעשייתית גרמה לשינויים דרמטיים באורחות החיים האנושיים. במקומות בהם היא התרחשה חל שינוי חברתי מחברה כפרית-חקלאית ברובה לחברה עירונית-תעשייתית ברובה. חלה הגירה של המוני אדם מהכפר אל העיר בחיפוש עבודה, בעיקר בתעשייה, דבר שהביא עמו שינויים חברתיים עמוקים. ההגירה מהכפר לעיר, גרמה במקרים רבים לפירוק משפחות, והמוני אדם נזקקו למסגרות זהות חדשות שיחליפו את הישנות. אני מניח שזה הסבר מרכזי להיווצרות מדינת הלאום המודרנית, שהיא מסגרת זהותית רחבה יותר מזו של המשפחה או השבט. יש להטעים שתהליך זה כולו התחולל בימים בהם התחבורה היבשתית והימית היו איטיות מאד, ותחבורה אווירית לא הייתה קיימת. גם לא היו אמצעי התקשורת האלקטרונית שיש היום – הדואר היה אטי ויקר, וממילא רוב האוכלוסייה הייתה אנאלפביתית.

עם כל הקושי, ותנאי החיים האכזריים של העבדים והאריסים בתקופות הקדומות, היה בעבדות ובפאודליזם גם ביטחון קיומי מסוים למעמדות המדוכאים. ביטחון זה נבע מהתלות הקיומית של בעלי העבדים בעבודת עבדיהם; ובתלות של הפיאודלים בעבודת אריסיהם.

עם המהפכה התעשייתית, קם מעמד חדש של בעלי הון, שיצר שיטה של היצע וביקוש של עובדים. לרוב היצע העובדים היה גדול מהביקוש לעבודתם. כך יכלו בעלי ההון לתת שכר רעב ולא לדאוג לתנאי עבודה לפועלים. במלים אחרות, נוצר מעמד עובדים (מדוכאים) – ללא ביטחון קיומי. זה הרגע ההיסטורי בו רעיונות הסוציאליזם הפכו מרעיונות יפים בעלמא לרעיונות קיומיים למעמד שלם שנוצר כתוצאה מהמהפכה התעשייתית. ואכן התנועה הסוציאליסטית צברה במהירות כוח בעל השפעה היסטורית רבה.

קיימות שתי גישות מרכזיות בסוציאליזם. האחת, מהפכנית, רבולוציונרית והשנייה אבולוציונית:  המהפכנים גרסו שהמשטר הקפיטליסטי פסול מטבעו ויש להחליפו במשטר סוציאליסטי-קומוניסטי. האבולוציוניסטים גרסו שאי-אפשר להמתין למהפכה, ויש לגרום לשינויים חברתיים בתוך השיטה הקיימת. הניסיון של המהפכות הקומוניסטיות – על משטרי האימים שהקימו – העלה את השאלה אם האלטרנטיבה לקפיטליזם לא גרועה מהשיטה אותה היא באה להחליף. הסוציאליסטים האבולוציוניים במאבקיהם השיגו את מדינת הרווחה, כפשרה בינם ובין הקפיטליסטים. האחרונים ראו בפשרה אפשרות להישרדותם.

ההבחנה בין התפישות הלאומיות של השמאל לאלו של הימין, היא מעניינת. מבחינת השמאל, הסולידריות הלאומית באה לידי ביטוי בערבות ההדדית של כל חלקי העם. סולידריות זו מתבטאת ביצירת "ריצפה" קיומית שמתחתיה לא נותנים לאינדיבידואל בחברה ליפול. הימין שמייצג את האינטרסים של בעלי ההון והתנגד לתפישת השמאל, שם את הדגש הלאומי על פחד ושנאת הזרים.

שאיפתן האולטימטיבית של האידיאולוגיות המתקנות (סוציאליזם, שלום, פציפיזם, אנרכיזם וכו'), היא שלא יצטרכו אותן יותר. אם יושג שלום, הרי אין צורך יותר בתנועת שלום. כך גם לגבי האידיאולוגיה הסוציאליסטית. הישגיה בהבטחת קיום החיים מהבחינה הכלכלית, בארצות בהן היא פעלה והצליחה, גרמו לירידה בלהט האידיאולוגי של תומכיה. עכשיו לא היה להם באמת על מה להיאבק. זה גרם לשינוי נרחב בארצות בהן התנועה הצליחה – הפכנו מחברה מגויסת לחברה נהנתנית. הדבר כמובן מנוצל בידי הקפיטליסטים כדי לקצץ בהישגי מדינת הרווחה, דבר המגביר את תחושת אי-הביטחון וחוסר הוודאות בתהליכי השינוי המהירים בהם אנו מצויים.

עובדה נוספת שיש לשים אליה לב היא שהמהפכה התעשייתית התרחשה בעיקר באירופה וצפון אמריקה, בעולם הנוצרי-מערבי. עובדה זו יכולה להסביר מדוע בשאר העולם, אשר לא עבר את המהפכה התעשייתית, הקונספט של מדינת הלאום, שהוכתב על ידי השלטון הקולוניאלי, בהתאם לאינטרסים האנוכיים שלו וללא התחשבות בקונטקסט התרבותי המקומי, הוא כל כך בעייתי. העמים תחת השלטון הקולוניאלי לא עברו את תהליכים דומים לשינויים שקרו במדינות המערב לאורך תקופת המהפכה התעשייתית. עכשיו בארצות רבות נכנסו לתהליך מואץ של מודרניזציה, בתנאי התפתחות מאוד שונים ממה שקרה במהפכה התעשייתית. זה יחייב גם פיתוח מסגרות ארגון לאומי או אחר באופן שונה מאשר במדינות המערב.

בתקופתנו, אנו עדים לתהליך של מעבר התעשיות הגדולות ממדינות המערב למדינות העולם השלישי, כאשר אלה שמשטרן יציב יותר ויש בהן חינוך טוב יותר אטרקטיביות מהאחרות. בעלי ההון מחפשים דרכים להורדת עלויות היצור, והדבר מאט את תהליך האוטומטיזציה של התעשיות. אבל בסופו של דבר אנחנו רואים תהליך של אוטומטיזציה של התעשיה, בדומה לתהליך שעבר על החקלאות בתקופת המהפכה התעשייתית, שהביאה למעבר מחברה בה הרוב המוחלט של האנושות עבד בחקלאות, לחברה בה הרוב עבד בתעשייה. עכשיו יקרה לתעשייה אותו דבר. עם התגברות האוטומציה פוחת מספר העובדים בה, אך מאידך, יש תחומי עבודה חדשים המושכים אליהם המוני עובדים, כמו לדוגמא: חינוך, לימוד ומחקר, תיירות על כל נספחיה, היי-טק, בריאות, מסחר ושירותים ממשלתיים, ואחרים. גם בעיסוקים אלה נראה את אותה תופעה, כאשר הטכנולוגיה והבינה המלאכותית יחליפו בהמשך הדרך את בני האדם. שינויים אלה מתרחשים במהירות הרבה יותר גדולה מהשינויים שהתחוללו במהפכה התעשייתית. זה כמובן יוצר את אי-הוודאות שרובנו חיים בה לגבי העתיד של כל אחד מאתנו ושל כולנו.

זהו ההקשר בו אני רואה את תופעת הפונדמנטליזם בדתות השונות היום. אני רואה בפונדמנטליזם ריאקציה להתפתחות המדעית טכנולוגית. הרי התפתחות זאת נטלה מהדתות כמה מהפונקציות שהיו להן בעבר. היום המדע נותן הסברים טובים יותר להיווצרות החיים ותופעות שונות הכרוכות בהם. חוקי הדת, שנחקקו בתקופה החקלאית של החיים האנושיים, פחות רלוונטים לחיים המודרניים. גם מעורבות הדת בשלטון נחלשת. קשה לאדם להתמודד עם החיים המודרניים על השינויים המהירים וחוסר הוודאות שבהם. המדע המבוסס על הספק, מחזק את תחושת אי-הוודאות, בעוד הדת המבוססת על אמיתות אבסולוטיות יוצרת תחושת קביעות וביטחון. כך גם בפוליטיקה, מפלגות ימניות שמרניות מנסות לקבע את הסדר הישן כתשובה לחרדות הקיומיות שאי-הוודאות יוצרת, ואגב, גם הפונדמנטליסטים הדתיים (ברובם) וגם השמרנים, אינם מוותרים על הישגי המדע והטכנולוגיה….

מכיוון שאי-הוודאות לגבי עתידנו תגבר ככל שקצב המהפכה המדעית-טכנולוגית יגבר, יש לדעתי לנסות וליצור ביטחון קיומי, שינטרל את המרכיב המסוכן ביותר של אי-הוודאות. בדומה לתפקיד שמילא הסוציאליזם בתקופת המהפכה התעשייתית – נתן ביטחון קיומי למדוכאי החברה – כך גם עכשיו חייבים אנו ליצור ביטחון קיומי לכולם בתקופה שהמאפיין החשוב שלה הוא אי-הוודאות. אני בטוח שזה גם יעזור לנו לעבור את תהליכי השינוי המהירים בהם אנו מצויים בפחות זעזועים ומלחמות. לכן אני מציע לשקול בחיוב את רעיון "שכר בסיס לכל".

הרעיון הוא, בדומה לרעיון הסוציאליסטי במדינת הרווחה, ליצור "ריצפת קיום" – שמתחתיה אף אחד לא ייפול – שתבטיח קיום מהבחינה הכלכלית לכול. כל אדם יקבל משכורת מינימום שתבטיח את קיומו, בין אם יעבוד ובין אם לא יעבוד. שכר בסיס לכל ייצור תחושת יציבות קיומית, בתקופה שמאפיינה הגדול הוא אי-הוודאות, כך שגם אם המקצוע שלך חדל להיות נחוץ, עדיין קיומך מובטח. כמובן שכל הנימוקים הנשמעים נגד הסוציאליזם יועלו גם נגד הרעיון הזה. ואכן יש בהם הרבה מהצדק. ואכן צעד כזה עשוי לעודד פרזיטיות ויכול לגרום לתהליכי ניוון בחברה, כאשר בני אדם אינם חייבים להתאמץ למען קיומם. עם זאת, יש להביא בחשבון שאין שיטה חברתית, שאין לה חולשות או שאינה גורמת לבעיות אחרות מאלה שהיא באה לפתור. אנחנו תמיד מעדיפים דרך מסוימת, על הבעייתיות שבה, על דרך אחרת עם הבעייתיות שבה. לדעתי, האלטרנטיבה לדרך של שכר בסיס לכל, היא המלחמות הבלתי פוסקות שהיו חלק מהתהוות מדינת הלאום והמאבקים הסוציאליים. כל המלחמות האיומות שהיו כרוכות בשינויים של המהפכה התעשייתית, נערכו עם כלי נשק פרימיטיביים לעומת אלה שהם בשימוש כיום. ככל שכלי הנשק התפתחו, כך עלה מספר הקרבנות של המלחמות. המלחמה המודרנית תחדל להיות מלחמה בין צבאות ותהפוך למלחמה בין אוכלוסיות. במילים אחרות הן תהיינה מלחמות השמד, עם פוטנציאל גבוה להשמדה עצמית מוחלטת. אני מאמין ששכר בסיס לכל יכול למנוע את התרחישים האלה, או למתנם. לכן עם כל הבעייתיות שבו הוא עדיין עדיף על דרכים אחרות.